רש"י על שבת כ״א ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת כ״א ע״ב:ו׳ רש"י על שבת כ״א ע״ב:ט׳ »

1 כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

לז סעיף ה' הסמוך לר"ה מבחוץ. משום פירסומי ניסא. רש"י שבת כ"א ע"ב. לבוש:

2 שבת פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: נֵר חֲנוּכָּה מִצְוָה לְהַנִּיחָהּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ מִבַּחוּץ. אִם הָיָה דָּר בַּעֲלִיָּיה — מַנִּיחָהּ בַּחַלּוֹן הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבִשְׁעַת הַסַּכָּנָה — מַנִּיחָהּ עַל שֻׁלְחָנוֹ וְדַיּוֹ.

3 שבת פתח ↗

4 שבת פתח ↗

8 מבחוץ - משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר:

9 ואם היה דר בעלייה - שאין לו מקום בחצרו להניחה שם:

10 מניחה - מבפנים כנגד חלון הסמוך לרה"ר:

11 הסכנה - שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית ע"ז שלהם כדאמרינן בגיטין פ"ב דף יז::

1 חידושי חתם סופר על שבת פתח ↗

אתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר פירש"י מנר חנוכה לנר חנוכה. למ"ד דמיירא בקינסא ניחא. ולמ"ד נמי דמשרגא לשרגא מיירי נמי להתוס' לעיל ד"ה מצוה להניח בטפח וכו' דס"ל חצר ששני בתים פתוחים לתוכו שניהם מדליקין בפתח החצר א"כ שפיר משכחת שני נרות חנוכה סמוכים זה אצל זה. א"כ לרש"י לעיל ד"ה מבחוץ וכו' דס"ל דכל א' מניח על פתח ביתו דוקא וכל א' מדליק בשמאל פתחו. וא"כ דוחק לאשכוחי שידליק משרגא לשרגא דהא הדלקה במקומו בעי' ופתילות ארוכות כל כך הוא מהנמנע. ולא משכחת ליה אלא כשהאחד אין לו מזוזה בפתחו שאז מניח הנר בימין ואידך הניחו בשמאל כדינא וסמוכי זה לזה ויכול הוא להדליקם זה מזה:

4 גיטין פתח ↗

זְנוּת לָא שְׁכִיחָא. וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ? קָסָבַר: יֵשׁ לְבַעַל פֵּירוֹת עַד שְׁעַת נְתִינָה. בִּשְׁלָמָא לְרֵישׁ לָקִישׁ, מִשּׁוּם הָכִי קָא מַכְשַׁיר רַבִּי שִׁמְעוֹן. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – דְּמַכְשַׁיר? אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא קָאָמֵינָא, כִּי קָאָמֵינָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, הַיְינוּ דְּאִיכָּא בֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבָּנַן; אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ, מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבָּנַן? פֵּירֵי דְּמִשְּׁעַת כְּתִיבָה וְעַד שְׁעַת חֲתִימָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ! דְּאִתְּמַר: מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין לְפֵירוֹת? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִשְּׁעַת כְּתִיבָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִשְּׁעַת נְתִינָה! אֵיפוֹךְ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִים, וְאִם נִיסַּת – הַוָּלָד כָּשֵׁר; מָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן? אַהֲנוֹ דִּלְכַתְּחִילָּה לָא תִּינָּשֵׂא. גַּזְיֵיהּ לִזְמַן דִּידֵיהּ, וְיַהֲבֵיהּ נִיהֲלַהּ, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: לְרַמַּאי לָא חָיְישִׁינַן. כָּתוּב בּוֹ שָׁבוּעַ, שָׁנָה, חֹדֶשׁ, שַׁבָּת, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: כָּשֵׁר. וּמָה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן? אַהְנוֹ לְשָׁבוּעַ דְּקַמֵּיהּ וּלְשָׁבוּעַ דְּבָתְרֵיהּ. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, יוֹמָא גּוּפֵיהּ – מִי יָדְעִינַן אִי מִצַּפְרָא אִי מִפַּנְיָא?! אֶלָּא לְיוֹמָא דְּקַמֵּיהּ וּלְיוֹמָא דְּבָתְרֵיהּ; הָכָא נָמֵי, אַהְנִי לְשָׁבוּעַ דְּקַמֵּיהּ וּלְשָׁבוּעַ דְּבָתְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: כַּתְבֵיהּ

« רש"י על שבת כ״א ע״ב:ו׳ רש"י על שבת כ״א ע״ב:ט׳ »